ברוכים הבאים לבלוג שלי,

בלוג של הרבה מאוד איכות, הרבה יופי פנימי וחיצוני.

אני אתחיל עם סיפור עממי שיתן לכם את המסר שעומד מאחורי בלוג זה.

" לורי הייתה בחורה מניו יורק, אחת מהשקטות, שחיות עם אמא שלהן, משעממות כאלה, מאלה שאפילו הן עצמן לא שמות לב שהן קיימות. בוקר אחד, בדרך לעבודה, ראתה לורי חנות כובעים חדשה שנפתחה ברחוב. היא הוקסמה, נכנסה והחלה להסתובב בין הכובעים. לפתע צדה עינה כובע מהמם ששבה את לבה היא מדדה אותו לראשה ו…הכובע פשוט הלם אותה. ילדה שהסתובבה באותה עת עם אמה בחנות, אמרה: " אמא, תראי כמה יפה האישה עם הכובע." גם המוכרת החמיאה לה, וכנגשה להביט בעצמה במראה, לראשונה בחייה הבוגרים אהבה את עצמה. אור ניצת בעיניה. היא חשה בהלמות לבה, ובהתרגשות גדולה הציפה אותה. לאחר ששילמה בעבור הכובע, יצאה אל הרחוב. כשעברה ליד בית הקפה הקבוע, ראתה את הלקוחות הקבועים, אך לפתע פנה אליה אחד מהם ואמר: "היי מתוקונת, חדשה כאן? אפשר להזמין אותך לקפה? " מימיה לא הרגישה כל-כך חיונית, שמחה ומלאת עוצמה.

כשהגיעה למקום עבודתה, החמיאו לה האנשים במשרד כאילו לא ראתה מעולם. כולם החמיאו לה על האור הקורן ממנה. מנהל המחלקה הזמין אותה לארוחת צהרים ואפילו התחיל איתה. כשחזרה מהעבודה הביתה, אמה פתחה לה את הדלת ומיד אמרה מופתעת: "לורי, את נראית מעולה, כאילו חזרת לגיל הנעורים שלך. יש לך אור בעיניים." "הכל בזכות הכובע." אמרה לורי. "איזה כובע?" שאלה אותה האם. לורי הניחה את ידה על ראשה, ואכן לא היה שום כובע. כששחזרה את יומה המקסים נזכרה ששילמה על הכובע, אך כנראה שכחה אותו על הדלפק בחנות…." – (סיפור עממי)

אם גם לכם יש סיפור דומה לזה, שנתן לכם להרגיש טוב עם עצמכם, שהרגשת תשוקה פנימית, שאמרו לכם שאתם מקרינים אור בעיניים,

אשמח לשיתוף פה למטה.

תגובות